רשת אקופאן פועלת לשיפור תשתיות נתיבי האופניים וקידום תרבות הנהיגה על אופניים חשמליים בישראל
לצערי הדיון הערני המתקיים בתקשורת על ההיבטים המסוכנים של השימוש באופניים חשמליים, לא באמת מתמודד עם השאלות הנכונות שיכולות להוביל לשימוש נכון ובטוח בפתרון התחבורה המהפכני המכונה אופניים חשמליים. לאור זאת, החלטתי שחשוב לשתף את הציבור בכלל ואת הרוכבים שלנו בפרט במסקנות מתוך השיח המתקיים אצלנו ברשת ג’אגר. ברור לכל בר דעת שמדובר פה במקרה שבו הטכנולוגיה מקדימה את התשתיות הנדרשות להפעלה נכונה ובטוחה, וברור לנו ברשת ג’אגר, כשחקן המוביל והוותיק ביותר בתחום, עם אג’נדה להוביל גם בהיבטי השימוש הבטוח, שעלינו לנקוט עמדה ברורה ולעשות הכל שקולנו יישמע עד להטמעת הפתרונות ויצירת התשתיות. לעניין התשתיות החסרות אנחנו רוצים לבא קודם כל בטענה כלפי הרשויות המקומיות ומשרד התחבורה. אמנם אי אפשר להגיד שלא נעשה דבר. בעשור האחרון נסללו עשרות ומאות קילומטרים של שבילי אופניים, אבל אין ספק שכבר היום התשתית אינה מצליחה להכיל את נפח הרוכבים הקיימים.
המחדלים המסוכנים ביותר נמצאים במקומות שהממשק בין סוגי התנועה השונים בעיר – הולכי רגל, תחבורה ציבורית, כלי רכב פרטיים ואופניים אינו מסומן או פתור באופן שמבהיר מה כללי ההתנהגות לכל הצדדים. למשל-
שבילי אופניים שמסתיימים לפתע בלי המשך ברור וללא אפשרות לרצף נסיעה – מה אמור לעשות הרוכב? לעצור לרדת מהאופניים ללכת איתם ברגל על קטע המדרכה או מעבר החציה ואז שוב לעלות על האופניים אחרי שהוא מאתר שביל אופניים חדש?!?! החוק מעודד את רוכבי האופניים החשמליים והרגילים לרכוב בכביש אבל נהגים ובמיוחד נהגי אוטובוסים אינם מכבדים את זכותם של הרוכבים להשתמש בדרך – במקום לשמוח שהרוכבים תורמים להקלה בעומס הפקקים, נדמה כי נהגים חסרי סבלנות ובמיוחד נהגי תחבורה ציבורית שמו להם למטרה לגרש את הרוכבים באמצעים אלימים החל מצפירות טורדניות ולא מוצדקות וכלה בצעקות וגידופים כאילו “הכביש של אבא שלהם…”
ומאידך, הרוכבים בוודאי שאינם עושים די על מנת שיהיו אורחים רצויים בכביש, הם אינם שומרים על חוקי התנועה ומסכנים את הנהגים ואת עצמם. גם הממשק עם הולכי הרגל שמועצם מאד עם המהלך הגאוני של העיריות שקבעו שבילי אופניים על מדרכות בין הולכי הרגל… לא יכול להוליד שלווה ושקט בין ההולך רגל לרוכב! וגם פה בהיעדר כל אכיפה אנו מוצאים הולכי רגל שלא מכבדים את מרחב נתיב הרוכבים, והרוכבים לא מתייחסים לכיוון הרכיבה החוקי, ובנוסף, נדמה לרוכבים כי המהירות המקסימלית היא זכותם גם כשהם כלכך קרובים להולכי רגל! בקיצור מתכון לאסון בטוח!
אז מה קורה פה?
התשתיות אינן מספקות ואין תכנית לעתיד נכון יותר בעניין הזה, תרבות נהיגה בטוחה לא מצויה במקומותינו והשלטונות לא התניעו מהלך של אכיפה יעילה או קמפיין לחינוך הציבור. ג’אגר החליטה לפעול במרץ לקידום תרבות הנהיגה בכל מגע שלה עם הציבור, בעת מכירה, בעת תחזוקה, באתר החברה וברשתות החברתיות ובכל הופעה של נציג הרשת בועדות הכנסת ובאמצעי התקשורת. בנוסף רשת ג’אגר החליטה לעשות לובי מול הרשויות המקומיות ובראשן עיריית תל אביב ועיריית ירושלים, ליצירת מרחב עירוני הסגור לרכבים פרטיים ופתוח רק להולכי רגל, תחבורה ציבורית ורוכבי אופניים ולהחזיר למרכזי הערים איכות חיים ולשחרר את הציבור מזיהום האויר והרעש.
בנוסף אנו נקדם את שיפור התשתית של נתיבי האופניים ובראשן הורדת השבילים מהמדרכות והקצאת נתיב ייעודי בכביש על חשבון רכבים פרטיים. רשת ג’אגר תקדם אכיפה נכונה שתתחיל בסימון כל אופניים במספר רישוי על ידי העירייה, ודרישה שלא יוכלו לנסוע במרחב המוניציפלי ללא רישוי. ופעולות אכיפה שיקדמו תרבות נהיגה ונסיעה בטוחה. בנוסף אנו פועלים להכרה בתקן של אופניים חשמליים חזקים יותר שיהיו מותרים רק לבעלי רשיון נהיגה, עם מגבלת מהירות של 35 קמ”ש על מנת שיוכלו להשתלב באופן בטוח בתנועה ולתת פתרון תחליפי לרכב מזהם.
אנחנו מקווים כי נמצא פרטנרים בשלטון המוניציפלי ובועדות הכנסת ומשרד התחבורה שיעזרו לנו למנוע את התאונה המחרידה הבאה.
רשת ג’אגר נחושה להגדיר מחדש את מפת התחבורה בישראל ולהוביל אותנו עם פתרונות שמתאימים למאה העשרים ואחד לעתיד נקי ונכון יותר לכולנו.